כיצד לצאת מהארון

אז מהו ארון בעצם?

"ארון" זה בעצם מושג שבא לתאר את התהליך ההפוך שלו, בעצם "יציאה מהארון" על מנת להגדיר מי שבארון וכאלה שמחוץ לו. לעיתים המושג "ארון" או "בארון" בא לתאר חיים בשקר, חיים לא מאושרים. המושג "ארון" בדרך כלל משתייך לקהילה הגאה כאשר נטייתם המינית אינה מתקבלת ע"י הסביבה שבה הם חיים ומכאן הם נאלצים לשמור על הנטייה המינית שלהם בסוד על מנת להגן על עצמם מפני פגיעה כזאת או אחרת.

נטייה מינית אינה גלויה אצל תינוקות או ילדים אלא מתגלה לאדם בשלב מאוחר יותר, בגיל ההתבגרות כאשר המיניות של האדם מתחילה להתפתח. מכאן הוא מתחיל להרגיש משיכה כלפי מין מסוים שהיה "רדום" עד לשלב הזה.

כאשר הסביבה מחנכת את אותו אחד לאהבה הטרוסקסואלית בלבד (גבר ואישה) הנטייה המינית אחרת השונה מזאת שהוא חונך אליה מתחילה לצאת דופן ולהיות "לא נורמה" שאליה הוא חונך. לרוב זה גם מתבטא בסביבה שאינה מקבלת משהו אחר מתוך פחד או דחייה שבדרך כלל מלווה בחוסר הבנה בסיסית מהי נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית. מכאן אותו הוא אדם שבעל נטייה מינית אחרת שאינה הטרוסקסואלית מתחיל להרגיש שוני ופחד מהסביבה שאינה מקבלת ושומר את הנטייה המינית שלו בסוד, כלומר: בארון.

אז ממה מתחילים?

לצאת מהארון זה לא דבר פשוט וקצר, וחשוב קודם כל להתחיל מעצמנו. הקבלה העצמית היא הדבר שיוביל את היציאה מהארון לאורך כל הדרך. חשוב להיות בטוחים ולהבין חד משמעית מי אנחנו ואיזו עובדה אנחנו מציבים כלפי הסובבים אותנו.

מבלי לגרוע מן האמור, חשוב גם להבין מי הם האנשים שסובבים אותנו לקחת כמה עובדות בחשבון:

1. הראשונה היא הביטחון האישי – היציאה מהארון שהיא בעצם מימוש עצמי לא תהיה שווה שום דבר אם הסביבה תהיה עוינת, פוגענית ואף כזאת שתשאיר ללא מצרכים בסיסיים ביותר כמו אוכל וקורת גג מעל הראש.

2. הדבר השני הוא הדבר הלא פחות חשוב – להיות מוכן לרע ביותר ולצפות לטוב ביותר. לא תמיד הסביבה תגיב בצורה חיובית ולא תמיד היא תקבל ואנשים ירצו לשתף פעולה בדרך כזאת או אחרת. ייתר על כך במקרים מסוימים היא גם הראשונה שפוגעת. צריך להיות מוכן לכל תגובה, בין אם היא חיובית ובין אם היא שלילית ואף שלילית ביותר.

כשהשלב הזה יציב אפשר להתקדם הלאה. כשיוצאים מהארון מול מישהו צריך להבין שעד עכשיו הם הכירו אותנו בצורה אחת ובשנייה וחצי הם יכירו בנו עוד חלק שהוא יותר פרטי ויותר עמוק ורגיש ויקבלו עלינו פרספקטיבה אחרת.

חברים

להבדיל ממשפחה, חברים בדרך כלל באים והולכים לאורך החיים. לספר לחברים הכי קרובים הרבה יותר פשוט מאשר לספר לאנשים שעמם אנחנו לא תמיד יכולים לנתק קשר "בקלות" או כאלה שעמם מתגוררים. הרבה יותר קל לספר להיפתח למישהו שאנחנו בטוחים שלא נצטרך "להתמודד" (במקרה הרע כמובן) עוד חצי שעה. לכן, יש רבים שבוחרים לספר ולעשות את היציאה הראשונה מולם. מכאן הביטחון האישי יעלה או ירד בהתאם לתגובה של אותם אנשים.

בדרך כלל כשאנחנו בוחרים לעצמנו חברים אנחנו עושים את זה מתוך הרגשה אל מי אנחנו הכי מתחברים: תחביבים, אישיות, אופי וכולי. עד לשלב הזה שבו נבחר לצאת מול החברים שלנו סביר להניח שאנחנו מכירים אותם מספיק טוב אבל לא תמיד יודעים מה תהיה התגובה שלהם.

אם מדובר בחלק של חוסר הבנה מה תהיה התגובה של חבר שמולו נצא כדאי קודם כל לבדוק מה עמדתו לגבי הקהילה הגאה באופן כללי. זאת יכולה להיות שאלה כללית או נושא שעליו אפשר לדבר. מכאן התחום האפור יכול להתבהר בצורה טובה יותר לטובה או לרעה. מכאן תתקבל מסכנה יותר ברורה האם כדאי לספר או לא.

אפשר לספר במספר דרכים ביניהן: שיחה אישית, הודעה, פתק, שיחת טלפון מרחוק. לא משנה באיזו דרך תבחרו, חשוב להסביר את עצמנו בצורה טובה ובטוחה כשאתם נחושים בעמדתכם (הפרק הראשון שבו דיברנו על העצמנו). חשוב להבין שאתם פותחים את החלק החדש והרגיש עבור חברכם שלא הכיר אתכם בצורה כזאת. חשוב שאותו חבר יבין אתכם בצורה שאתם רוצים שהוא יבין אתכם ולכן ההסבר שלכם הוא הקובע מה הם יבינו כלפיכם.

ספרו בצורה ברורה, בטוחה והכי חשוב רגועה. חשוב לשדר רוגע במהלך הדרך ולא לעשות מזה דרמה כאילו שזה סוף העולם (כי זה ממש לא).

משפחה

לא רק הפחד שלנו גורם לנו להסתיר את הנטייה המינית שלנו. לפעמים פחדים של אחרים, ובמיוחד הפחדים הסודיים של משפחותינו, משפיעים עלינו הרבה יותר חזק.

כשאנחנו יוצאים מהארון, התגובות של המשפחות מגוונת למדי. חלקנו ברי מזל שמשפחותיהם - או לפחות חלק מבני המשפחה - לוקחות את החדשות על נטייתן המינית בזרועות פתוחות. אחרים כל כך הומופובים שהם לא יכולים להפגין כלפינו אהבה ולכן הם משליכים אותנו מביתם בבושה ומוחקים אותנו מלבם.

אך לרוב המשפחות קשה להתנהג בצורה מסוימת: הן אוהבות אותנו, אך אינן יודעות להשלים עם העובדה שאנחנו הומו, לסביות או דו מיניות. ככל הנראה הסטריאוטיפים הם כל מה שהם יודעים על הקהילה הגאה, והם חוששים עבורנו. אולי נדבקנו באיידס ונמות מזה? אולי לא ייקחו אותנו לעבודה בגלל זה? האם לא נהיה לבד? אולי הסביבה תבודד אותנו? וכולי.

אבל אולי חשוב יותר ומעליב יותר כלפינו - הם חוששים לעצמם. במיוחד אם הם חיים בחברה הומוגנית (בדת, גזע, מסורת, לאום וכו'). המשפחות שלנו מסתכלות סביבן וחושבות שהם היחידים עם קרוב משפחה הומוסקסואלי. הם לא רואים שבמשפחות אחרות עלול להיות דוד הומו או דודה לסבית, שמסתירים את הנטייה המינית שלהם. הם לא מודעים לבנות דו מיניות שעזבו את הבית, או לבני דודים טרנסקסואליים שהתרחקו לערים אחרות. קרובי המשפחה שלנו רואים רק את עצמם ויודעים שהם לא כמו כולם. ולכן הם מודאגים. אולי ההורים שלנו משוכנעים שאחרים יראו אותם כהורים רעים שגידלו אותנו לא בסדר. אולי סבא וסבתא שלנו חוששים שמשפחתם תיחשב לא מוסרית ושהם יאבדו את מעמדם בחברה. אחינו ואחיותינו עשויים לחשוש שאחרים יחשבו שיש להם גם נטייה הומוסקסואלית.

למעשה, קרובי המשפחה שלנו לא יכולים להשלים עם העובדה שאנשים אחרים יגלו על הנטייה המינית שלנו, כי הם מפחדים.

החברה גרמה לרבים מאיתנו להאמין שהומוסקסואליות אינה נורמלית לחלוטין. אך אלו מאיתנו: ההומואים, הלסביות או הדו-מיניים צריכים להתגבר על החשש מפני חריגות ובידוד, מכיוון שעוד לפני שאנחנו יוצאים מהארון, אנו מרגישים חריגים ומבודדים מהסביבה הקרובה שלנו. אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא שייכים לרוב או שבחלק כלשהו של עצמנו אנחנו לא שייכים לרוב. אנחנו יוצאים מהארון כי אנחנו רוצים למצוא אנשים שאנחנו אוהבים, או לקיים יחסי מין, או סתם מישהו או קבוצה כלשהי של אנשים שיכולים להבין איך אנחנו מרגישים. אנחנו נפתחים כי אנחנו לא יכולים לחיות אחרת.

אך לקרובי משפחתנו אין את המוטיבציה הזו. קרובי משפחתנו, רובם, חיים בחברה בה הם די מאושרים, הם בחרו בסביבתם הקרובה ביותר, מכיוון שאנשים בה חולקים את הערכים, האינטרסים והפחדים שלהם. קרובינו אינם רוצים לאבד את מקומם בחברה בה הם חשים ביטחון.

הם כנראה לא יכולים להבין שעל ידי הצהרה על עצמם כמשפחה בה אחד מחברי המשפחה הוא הומו, לסבית, דו מיני או טרנסג'נדר, הם יהפכו לחלק מקהילה אחרת. קרובי משפחתנו עדיין לא יודעים שהם אחת מעשרות משפחות אחרות בסביבתם הקרובה שמסתירות את ההומוסקסואליות של קרוביהם.

ובזה אנחנו צריכים לעזור להם. עלינו להראות למשפחותינו שישנם מקומות רבים בעולם שבהם להיות הומוסקסואלי, לסבי, דו מיני או טרנסג'נדר מקובל ומכובד. לא מספיק שמשפחותינו ידעו רק את האמת עלינו, מכיוון שכך אנו הופכים לחריג. הם צריכים להכיר את חברינו ואת הקהילות הגדולות שלנו. הם צריכים לראות כיצד הומואים ולסביות אחרים מחזיקים ידיים ברחובות. הם צריכים לוודא שאנחנו מאושרים כמוהם. המשפחה שלנו צריכה להבין שלהיות הומוסקסואל זה לא לצאת מן הכלל אלא להיות שלמים מי שאנחנו.

כך שלצאת מהארון מול ההורים זה לא תהליך קל שבו אנחנו מפילים על הורינו את האבן הכבדה שאיתה הם יצטרכו להתמודד. עלינו להיות חלק מכל התהליך עמם שבו נעזור להם להבין בכל דרך אפשרית שלהיות בעל נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית זה לא סוף העולם אלא דווקא ההפך, הדרך לחיים טובים, שלמים ומאושרים!

כמובן שעליכם לעשות את כל התהליך של יציאה מהארון בדרך רגועה, כמה שיותר קלילה עבורכם ועבור המשפחה שלכם ולא להפוך את זה לדרמה. בדרך כזאת תוכלו לשדר למשפחה שלכם רוגע התחלתי כלשהו.